תנ"ך על הפרק - יהושע ח - ההכנות למלחמת העי השניה מול מלחמת העי הראשונה / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע ח

195 / 929
היום

הפרק

המלחמה השניה של ישראל בעי ונצחונם, קיום מעמד הברכה והקללה

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אַל־תִּירָ֣א וְאַל־תֵּחָ֔ת קַ֣ח עִמְּךָ֗ אֵ֚ת כָּל־עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה וְק֖וּם עֲלֵ֣ה הָעָ֑י רְאֵ֣ה ׀ נָתַ֣תִּי בְיָדְךָ֗ אֶת־מֶ֤לֶךְ הָעַי֙ וְאֶת־עַמּ֔וֹ וְאֶת־עִיר֖וֹ וְאֶת־אַרְצֽוֹ׃וְעָשִׂ֨יתָ לָעַ֜י וּלְמַלְכָּ֗הּ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤יתָ לִֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ רַק־שְׁלָלָ֥הּ וּבְהֶמְתָּ֖הּ תָּבֹ֣זּוּ לָכֶ֑ם שִׂים־לְךָ֥ אֹרֵ֛ב לָעִ֖יר מֵאַחֲרֶֽיהָ׃וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ וְכָל־עַ֥ם הַמִּלְחָמָ֖ה לַעֲל֣וֹת הָעָ֑י וַיִּבְחַ֣ר יְ֠הוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף אִישׁ֙ גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל וַיִּשְׁלָחֵ֖ם לָֽיְלָה׃וַיְצַ֨ו אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר רְ֠אוּ אַתֶּ֞ם אֹרְבִ֤ים לָעִיר֙ מֵאַחֲרֵ֣י הָעִ֔יר אַל־תַּרְחִ֥יקוּ מִן־הָעִ֖יר מְאֹ֑ד וִהְיִיתֶ֥ם כֻּלְּכֶ֖ם נְכֹנִֽים׃וַאֲנִ֗י וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֔י נִקְרַ֖ב אֶל־הָעִ֑יר וְהָיָ֗ה כִּֽי־יֵצְא֤וּ לִקְרָאתֵ֙נוּ֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בָּרִֽאשֹׁנָ֔ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃וְיָצְא֣וּ אַחֲרֵ֗ינוּ עַ֣ד הַתִּיקֵ֤נוּ אוֹתָם֙ מִן־הָעִ֔יר כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ נָסִ֣ים לְפָנֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃וְאַתֶּ֗ם תָּקֻ֙מוּ֙ מֵהָ֣אוֹרֵ֔ב וְהוֹרַשְׁתֶּ֖ם אֶת־הָעִ֑יר וּנְתָנָ֛הּ יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃וְהָיָ֞ה כְּתָפְשְׂכֶ֣ם אֶת־הָעִ֗יר תַּצִּ֤יתוּ אֶת־הָעִיר֙ בָּאֵ֔שׁ כִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ רְא֖וּ צִוִּ֥יתִי אֶתְכֶֽם׃וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל־הַמַּאְרָ֔ב וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֣ם לָעָ֑י וַיָּ֧לֶן יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיִּפְקֹ֖ד אֶת־הָעָ֑ם וַיַּ֨עַל ה֜וּא וְזִקְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י הָעָ֖ם הָעָֽי׃וְכָל־הָעָ֨ם הַמִּלְחָמָ֜ה אֲשֶׁ֣ר אִתּ֗וֹ עָלוּ֙ וַֽיִּגְּשׁ֔וּ וַיָּבֹ֖אוּ נֶ֣גֶד הָעִ֑יר וַֽיַּחֲנוּ֙ מִצְּפ֣וֹן לָעַ֔י וְהַגַּ֖יבינובֵּינָ֥יווּבֵין־הָעָֽי׃וַיִּקַּ֕ח כַּחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֥ם לָעִֽיר׃וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֜ם אֶת־כָּל־הַֽמַּחֲנֶ֗ה אֲשֶׁר֙ מִצְּפ֣וֹן לָעִ֔יר וְאֶת־עֲקֵב֖וֹ מִיָּ֣ם לָעִ֑יר וַיֵּ֧לֶךְ יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעֵֽמֶק׃וַיְהִ֞י כִּרְא֣וֹת מֶֽלֶךְ־הָעַ֗י וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ וַיֵּצְא֣וּ אַנְשֵֽׁי־הָעִ֣יר לִקְרַֽאת־יִ֠שְׂרָאֵל לַֽמִּלְחָמָ֞ה ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמּוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י הָֽעֲרָבָ֑ה וְהוּא֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּֽי־אֹרֵ֥ב ל֖וֹ מֵאַחֲרֵ֥י הָעִֽיר׃וַיִּנָּֽגְע֛וּ יְהוֹשֻׁ֥עַ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵיהֶ֑ם וַיָּנֻ֖סוּ דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּֽר׃וַיִּזָּעֲק֗וּ כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣רבעירבָּעַ֔ילִרְדֹּ֖ף אַחֲרֵיהֶ֑ם וַֽיִּרְדְּפוּ֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיִּנָּתְק֖וּ מִן־הָעִֽיר׃וְלֹֽא־נִשְׁאַ֣ר אִ֗ישׁ בָּעַי֙ וּבֵ֣ית אֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָצְא֖וּ אַחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעַזְב֤וּ אֶת־הָעִיר֙ פְּתוּחָ֔ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ נְ֠טֵה בַּכִּיד֤וֹן אֲשֶׁר־בְּיָֽדְךָ֙ אֶל־הָעַ֔י כִּ֥י בְיָדְךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה וַיֵּ֧ט יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּכִּיד֥וֹן אֲשֶׁר־בְּיָד֖וֹ אֶל־הָעִֽיר׃וְהָאוֹרֵ֡ב קָם֩ מְהֵרָ֨ה מִמְּקוֹמ֤וֹ וַיָּר֙וּצוּ֙ כִּנְט֣וֹת יָד֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ הָעִ֖יר וַֽיִּלְכְּד֑וּהָ וַֽיְמַהֲר֔וּ וַיַּצִּ֥יתוּ אֶת־הָעִ֖יר בָּאֵֽשׁ׃וַיִּפְנ֣וּ אַנְשֵׁי֩ הָעַ֨י אַחֲרֵיהֶ֜ם וַיִּרְא֗וּ וְהִנֵּ֨ה עָלָ֜ה עֲשַׁ֤ן הָעִיר֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וְלֹא־הָיָ֨ה בָהֶ֥ם יָדַ֛יִם לָנ֖וּס הֵ֣נָּה וָהֵ֑נָּה וְהָעָם֙ הַנָּ֣ס הַמִּדְבָּ֔ר נֶהְפַּ֖ךְ אֶל־הָרוֹדֵֽף׃וִיהוֹשֻׁ֨עַ וְכָֽל־יִשְׂרָאֵ֜ל רָא֗וּ כִּֽי־לָכַ֤ד הָֽאֹרֵב֙ אֶת־הָעִ֔יר וְכִ֥י עָלָ֖ה עֲשַׁ֣ן הָעִ֑יר וַיָּשֻׁ֕בוּ וַיַּכּ֖וּ אֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃וְאֵ֨לֶּה יָצְא֤וּ מִן־הָעִיר֙ לִקְרָאתָ֔ם וַיִּֽהְי֤וּ לְיִשְׂרָאֵל֙ בַּתָּ֔וֶךְ אֵ֥לֶּה מִזֶּ֖ה וְאֵ֣לֶּה מִזֶּ֑ה וַיַּכּ֣וּ אוֹתָ֔ם עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֥יד וּפָלִֽיט׃וְאֶת־מֶ֥לֶךְ הָעַ֖י תָּ֣פְשׂוּ חָ֑י וַיַּקְרִ֥בוּ אֹת֖וֹ אֶל־יְהוֹשֻֽׁעַ׃וַיְהִ֣י כְּכַלּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֡ל לַהֲרֹג֩ אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֨י הָעַ֜י בַּשָּׂדֶ֗ה בַּמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁ֣ר רְדָפ֣וּם בּ֔וֹ וַֽיִּפְּל֥וּ כֻלָּ֛ם לְפִי־חֶ֖רֶב עַד־תֻּמָּ֑ם וַיָּשֻׁ֤בוּ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ הָעַ֔י וַיַּכּ֥וּ אֹתָ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃וַיְהִי֩ כָל־הַנֹּ֨פְלִ֜ים בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף כֹּ֖ל אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃וִיהוֹשֻׁ֙עַ֙ לֹֽא־הֵשִׁ֣יב יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה בַּכִּיד֑וֹן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הֶחֱרִ֔ים אֵ֖ת כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָעָֽי׃רַ֣ק הַבְּהֵמָ֗ה וּשְׁלַל֙ הָעִ֣יר הַהִ֔יא בָּזְז֥וּ לָהֶ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת־יְהוֹשֻֽׁעַ׃וַיִּשְׂרֹ֥ף יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑י וַיְשִׂימֶ֤הָ תֵּל־עוֹלָם֙ שְׁמָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְאֶת־מֶ֧לֶךְ הָעַ֛י תָּלָ֥ה עַל־הָעֵ֖ץ עַד־עֵ֣ת הָעָ֑רֶב וּכְב֣וֹא הַשֶּׁמֶשׁ֩ צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּרִ֧ידוּ אֶת־נִבְלָת֣וֹ מִן־הָעֵ֗ץ וַיַּשְׁלִ֤יכוּ אוֹתָהּ֙ אֶל־פֶּ֙תַח֙ שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וַיָּקִ֤ימוּ עָלָיו֙ גַּל־אֲבָנִ֣ים גָּד֔וֹל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃אָ֣ז יִבְנֶ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר עֵיבָֽל׃כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּה֩ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־יְהוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּכָּתוּב֙ בְּסֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה מִזְבַּח֙ אֲבָנִ֣ים שְׁלֵמ֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־הֵנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ן בַּרְזֶ֑ל וַיַּעֲל֨וּ עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽיהוָ֔ה וַֽיִּזְבְּח֖וּ שְׁלָמִֽים׃וַיִּכְתָּב־שָׁ֖ם עַל־הָאֲבָנִ֑ים אֵ֗ת מִשְׁנֵה֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְכָל־יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים ׀ וְשֹׁפְטָ֡יו עֹמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ לָאָר֡וֹן נֶגֶד֩ הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם נֹשְׂאֵ֣י ׀ אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֗ה כַּגֵּר֙ כָּֽאֶזְרָ֔ח חֶצְיוֹ֙ אֶל־מ֣וּל הַר־גְּרִזִ֔ים וְהַֽחֶצְי֖וֹ אֶל־מ֣וּל הַר־עֵיבָ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־יְהוָ֗ה לְבָרֵ֛ךְ אֶת־הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל בָּרִאשֹׁנָֽה׃וְאַֽחֲרֵי־כֵ֗ן קָרָא֙ אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֔ה הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה כְּכָל־הַכָּת֖וּב בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃לֹֽא־הָיָ֣ה דָבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־קָרָ֜א יְהוֹשֻׁ֗עַ נֶ֣גֶד כָּל־קְהַ֤ל יִשְׂרָאֵל֙ וְהַנָּשִׁ֣ים וְהַטַּ֔ף וְהַגֵּ֖ר הַהֹלֵ֥ךְ בְּקִרְבָּֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

ההכנות למלחמת העי השניה מול מלחמת העי הראשונה

הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. ויאמר ד' אל יהושע: אל תירא ואל תחת, קח עמך את כל עם המלחמה, וקום עלה העי. ראה נתתי בידך את מלך העי ואת עמו ואת עירו ואת ארצו.
ב. ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה, רק שללה ובהמתה תָבֹזו לכם, שים לך אֹרֵב לעיר מאחריה.
ג. ויקם יהושע וכל עם המלחמה לעלות העי, ויבחר יהושע שלשים אלף איש גבורי החיל, וישלחם לילה.
ד. ויצו אתם לאמר: ראו אתם אֹרְבים לעיר מאחרי העיר, אל תרחיקו מן העיר מאד, והייתם כלכם נכֹנים.
ה. ואני וכל העם אשר אתי נִקרב אל העיר, והיה כי יֵצאו לקראתנו כאשר בראשֹנה, ונסנו לפניהם.
ו. ויָצאו אחרינו עד התיקנו אותם מן העיר, כי יאמרו: נסים לפנינו כאשר בראשֹנה, ונסנו לפניהם.
ז. ואתם תקֻמו מהאורב, והורשתם את העיר, ונתנה ד' אלקיכם בידכם.
ח. והיה כתפשכם את העיר תציתו את העיר באש, כדבר ד' תעשו, ראו צִויתי אתכם.
ט. וישלחם יהושע, וילכו אל המארב, וישבו בין בית אל ובין העי, מים לעי, וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם.
י. וישכם יהושע בבקר ויִפְקֹד את העם, ויעל הוא וזקני ישראל לפני העם העי.
יא. וכל העם המלחמה אשר אתו עלו ויגשו ויָבֹאו נגד העיר, ויחנו מצפון לעי, והגי ביניו ובין העי.
יב. ויקח כחמשת אלפים איש, וישם אותם אֹרב בין בית אל ובין העי, מים לעיר.
יג. וישימו העם את כל המחנה אשר מצפון לעיר, ואת עקבו מים לעיר, וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק.

יש לשאול שאלות רבות על יחידה זו, ומאמר זה יעסוק בשבע שאלות.

א. שלש שאלות על דברי ד' ליהושע:

  1. מדוע אמר ד' אל יהושע דווקא במלחמה זו: "אל תירא ואל תחת" (א)?
    אמנם גם לפני המלחמה בחמשת מלכי הדרום אמר ד' ליהושע: "אל תירא" (י, ח), וכן לפני המלחמה במלכי הצפון (יא, ו). אבל במלחמה במלכי הדרום נלחם יהושע עם חמישה מלכים (י, א-ג), ובמלחמה במלכי הצפון נאמר: "ויהי כשמע יבין מלך חצור, וישלח אל יובב מלך מדון, ואל מלך שמרון, ואל מלך אכשף, ואל המלכים אשר מצפון, בהר, ובערבה, נגב כנרות, ובשפלה, ובנפות דור מים, הכנעני ממזרח ומים, והאמרי, והחתי, והפרזי, והיבוסי בהר, והחוי תחת חרמון, בארץ המצפה. ויצאו הם וכל מחניהם עִִמם, עם רב כחול אשר על שפת הים לרב וסוס ורכב רב מאד" (יא, א-ד), ולכן היה יהושע צריך חיזוק. אבל העי היתה עיר קטנה (י, ב), ומדוע היה צריך לחזק את יהושע במלחמה זו? ולא רק זאת, אלא שרק כאן נאמר גם: "אל תירא", וגם: "אל תחת"!
  2. מדוע אמר ד' אל יהושע דווקא במלחמה זו: "קח עמך את כל עם המלחמה" (א)? והרי בעי היו רק מעט אנשים (ח, כה), והסיבה שבגללה לא הצליחו בני ישראל בקרב הראשון היתה בגלל המעילה בחרם (ז, יא), ולפי זה כאשר השמידו את החרם, כדבר ד', היו צריכים לנצח באותו מספר לוחמים שהיה בפעם הראשונה, ואולי אפילו במספר קטן יותר!
  3. מדוע אמר ד' אל יהושע דווקא במלחמה זו: "שים לך אֹרֵב לעיר מאחריה" (ב)?

יש לציין שעל שתי השאלות האחרונות ענה ה"מצודת דוד" שהובא במאמר הקודם, אבל אף על פי כן ראוי לשאול אותן שוב.

ב. ארבע שאלות על מעשי יהושע וכתיבת מעשיו:

  1. מדוע נאמר: "וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם" (ט)? פשוט שיהושע ישן אתם, כיון שהוא עלה אתם למלחמה (ג)!
  2. מדוע נאמר: "ויעל הוא וזקני ישראל לפני העם העי" (י)?
  3. מדוע שם יהושע אורב נוסף בין בית אל ובין העי (יב)?
  4. מדוע נאמר: "וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק" (יג).

בהמשך הפרק נאמר:

יח. ויאמר ד' אל יהושע: נטה בכידון אשר בידך אל העי, כי בידך אתננה. ויט יהושע בכידון אשר בידו אל העיר.

ולקראת סוף היחידה נאמר:

כו. ויהושע לא השיב ידו אשר נטה בכידון עד אשר החרים את כל יֹשבי העי.

יש לשאול על כך:

  1. מדוע ציוה ד' ליהושע לנטות את ידו בכידון אל העי (יח)?
  2. מדוע "יהושע לא השיב ידו אשר נטה בכידון עד אשר החרים את כל ישבי העי" (כו)?

א. תשובת האברבנאל וה"מצודת דוד" לשאלה הראשונה

על השאלה הראשונה - מדוע אמר ד' אל יהושע: "אל תירא ואל תחת" - כתב האברבנאל:

לפי שהיה מטבע האנשים שייראו מגשת למקום שקדם בו שם סכנה, ציוה הא-ל ליהושע: 'אל תירא ואל תחת' מגשת אל העי.

כעין זה כתב גם ה"מצודת דוד":

לפי שכבר נפלו בזה המקום - היה ירא לגשת עוד, לזה אמר לו: 'אל תירא'.

כלומר: כיון שבני ישראל ניגפו בקרב הראשון בעי, חיזק ד' את יהושע, כדי שלא יפחד.

ב. תשובה על פי דברי האברבנאל וה"מצודת דוד" לשאלה השניה ולשאלה השלישית

נראה שניתן לענות על פי זה גם על השאלה השניה - מדוע אמר ד' אל יהושע: "קח עמך את כל עם המלחמה", וגם על השאלה השלישית - מדוע אמר ד' אל יהושע: "שים לך ארב לעיר מאחריה": ד' רצה לחזק את יהושע ואת העם, ולכן ציוה עליו גם לקחת את כל עם המלחמה, וגם לשים אורב לעיר מאחריה, כדי שהעם יהיה בטוח יותר בנצחונו כעת, אחרי שהם עם רב וגם הכינו תכסיס מלחמתי.

ג. תשובת האלשיך הקדוש לשאלה הרביעית ולשאלה השביעית

על השאלה הרביעית - מדוע נאמר: "וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם", ועל השאלה השביעית מדוע נאמר: "וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק" - כתב האלשיך הקדוש:

...נשארו הנותרים אל פני המלחמה, רכי הלבב, פן יצאו פתאום מן העיר עליהם לילה, שעדיין מורא אנשי העי לא סר מלבם, אחר שנמס לבב העם ויהי למים (לעיל ז, ה), על כן לאמץ את לבם לן יהושע בתוך העמק בלילה ההוא בתוך העם, כי בו יאמץ לבם, באומרם כי אשר נפלו בעי, לא היה כי אם על כי יהושע לא היה אתם, כי ידעו כי ד' עמו, כמדובר למעלה.

כלומר: כיון שבני ישראל ניגפו בקרב הראשון בעי, ראה יהושע צורך לחזק את העם, ולכן הוא לן בתוכם, כדי שהם יהיו בטוחים בזכותו.

ד. תשובת הרלב"ג והאלשיך הקדוש לשאלה החמישית

על השאלה החמישית - מדוע נאמר: "ויעל הוא וזקני ישראל לפני העם העי" - כתב הרלב"ג:

וכדי שיבטח לבם יותר ולא ירך לבבם על מה שהיו נגפים בראשונה - עלה יהושע וזקני ישראל לפני העם. ולזה היה יהושע והזקנים במקום היותר מסוכן. וזכר עם זה לזאת הסבה בעינה, לפי מה שאחשוב, שכבר לן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, כי העמק הוא המקום היותר שפל והוא היותר מסוכן שבמקומות בדבר המלחמה.

כעין זה כתב האלשיך הקדוש:

לבל יפול מורך בלבב הנותרים, בהיפרד מהם שלשים וחמישה אלף גבורי חיל, פן ישיגום אנשי העי והמה בלי מבחר גבוריהם, על כן הקדים לאמץ את לבם במה ש'ויעל הוא וזקני ישראל לפני העם העי', שמתוך כך קנו אומץ לב לעלות אחריהם עד העי, באומרם כי זכות יהושע והזקנים ההולכים ראשונה תעמוד להם. וזהו: 'ויעל הוא וזקני ישראל לפני העם העי, וכל העם המלחמה אשר אתו עלו ויגשו' (י-יא), כלומר: שאילו לא הקדים יהושע ועלה, עוד אימתם בלבם.

לפי דברי הרלב"ג, האברבנאל והאלשיך הקדוש התשובה לשאלות הראשונה הרביעית והחמישית והשביעית היא שבעקבות המפלה בקרב הראשון בעי, יהושע וישראל חששו מהקרב השני, ולכן ד' חיזק את יהושע, ויהושע חיזק את העם. לפי מה שענינו על השאלה השניה והשלישית, ד' לא רק חיזק את יהושע, אלא גם אמר לו לקחת את כל עם המלחמה, וגם לשים אורב לעיר מאחריה.

ה. תשובה על פי דברי האברבנאל וה"מצודת דוד" לשאלה השישית

נראה שניתן לענות על פי זה גם על השאלה השישית - מדוע שם יהושע אורב נוסף בין בית אל ובין העי - יהושע רצה לחזק את העם, כדי שהעם יהיה בטוח יותר בנצחונו כעת, אחרי שהם עם רב וגם הכינו תכסיס מלחמתי.

ו. תשובת החזקוני לשאלה השמינית ולשאלה התשיעית

על השאלה השמינית - מדוע ציוה ד' ליהושע לנטות את ידו בכידון אל העי, ועל השאלה התשיעית - מדוע "יהושע לא השיב ידו אשר נטה בכידון עד אשר החרים את כל ישבי העי" כתב החזקוני בפרשת בשלח (יז, ט):

אנכי נצב על ראש הגבעה - כדי שיראוני אנשי החיל, לתת לב לחזק את לבם לקראת המלחמה, כמה שנאמר: 'ויהושע לא השיב ידו אשר נטה בכידון, עד אשר החרים את כל ישבי העי' (יהושע ח, כו). שכן דרך אנשי המלחמה, אחד מגבוריהם עומד במקום גבוה ואוחז דגל בידו, לפי שכל האנשים היוצאים עמו למלחמה נושאים ונותנים עיניהם לדגל. כל זמן שהוא עומד במעמדו נותנים לב לחזק לקראת המלחמה, וכשהדגל נמוך ושפל כסבורים שמת שר שלהם ונסים. אף כאן: 'ומטה האלקים בידי' - לאות ולסימן במקום דגל.

סיכום

התשובה לכל תשע השאלות היא החיזוקים שאמר ד' ליהושע בעקבות המפלה בקרב הראשון שהיה בעי, והחיזוקים שעשה יהושע לעם בעקבות המפלה בקרב הראשון שהיה בעי!

למדנו מכאן כמה חשוב שהמנהיג יהיה חזק מבחינה נפשית ובטוח לקראת הקרב, וכמה חשוב שהלוחמים יהיו חזקים מבחינה נפשית ובטוחים לקראת הקרב.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך